ישיבת כרם ביבנה

מענייני ראש השנה ועשרת ימי תשובה

הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה

א. התרת נדרים

 בשערי תשובה (תקפא ס"ק ז) הביא בשם השל"ה הקדוש שנהגו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה. וכתב השל"ה שהתרה זו מבוססת על הגמרא בנדרים (כג ע"ב): "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל... אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר" .

ולמרות שגם ביו"כ אומרים כל נדרי, אומרים זאת בער"ה משום שזריזין מקדימין למצוות, וגם בגלל חומר איסור נדרים, שבגמרא בנדרים (כב ע"א) מובאים דברים קשים על הנודר נדרים (כאילו בנה במה , ועוד). כמו כן, לשון הגמרא היא "יעמוד בראש השנה", ולכן יש עניין בתאריך זה. בשערי תשובה הביא רמז להתרת נדרים בחודש אלול: "לא יח ל דבר ו ככ ל - " סופי תיבות אלול.

התרת הנדרים מורכבת משני חלקים: החלק הראשון נוגע למה שנדרנו שנה שעברה ואנחנו מתירים אותו, והחלק השני כלפי העתיד שאנו מוסרים מודעה שמה שנדור בעתיד יהיה מבוטל. לגבי מסירת המודעה כתב בשו"ע ביו"ד (ריד, ב) "מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל. ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם " .

לדעת היש אומרים, רק אם יזכור את התנאי שעשה כל פעם שאומר שיעשה משהו התנאי יועיל. והשו"ע כתב שיש לחוש לדעת היש אומרים. הרמ"א כתב שלא סומכים על הדעה הראשונה אלא במקום צורך גדול, ויש לשאול בזה שאלת חכם כל מקרה לגופו. אבל כתוב בשו"ת שלמת חיים לרבי חיים זוננפלד, וכן הסכימו הגרש"ז אויערבאך והגרע"י בשו"ת יביע אומר, שיש יותר מקום להקל לסמוך על הדעה הראשונה בשו"ע, בנדר שלא אומר במפורש שנודר, אלא שנהג שלוש פעמים, או שהתחיל לנהוג על דעת לעשות לעולם ואז גם בפעם הראשונה שנהג בכך זה נדר. לגבי החלק בהתרת נדרים שבו מתירים את הנדר, זה מועיל רק על נדרים שלא יודע מהם, מפאת שאין פירוט אילו נדרים הוא מתיר בהתרה שעושים, אבל על נדרים שיודע עליהם במפורש צריך לעשות התרה בנפרד.

בשו"ע (רכח, טז) כתב שאין שליחות להתרת נדרים, אבל לגבי אשתו (רלד, נו) כתב שהבעל יכול להיות שלוחה, וזה מופיע בנוסח עדות המזרח ("לנו ולנשינו ולבני ביתנו"), וגם לבני אשכנז ראוי שיוסיפו בנוסח שלהם שמתירים לנשותיהם.

ב. תענית ערב ראש השנה

 בשו"ע (תקפא, ב) כתב שנוהגים להתענות בערב ראש השנה. המנהג הזה הביאו הבית יוסף, ומקורו במדרש תנחומא (אמור כב) שם נאמר (יעויין שם בכל המשל): "ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם, ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים, והקב"ה מוותר שליש מעונותיהם, וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים, אנשים ונשים וטף, והקב"ה מוותר להם את הכל" .

רואים שבערב ראש השנה דווקא הגדולים מתענים, אבל הגמרא בתענית (י ע"א) אומרת שכל הרוצה לעשותו גדול לעניין זה יכול ואין בזה משום יוהרה. השו"ע (תקסב) כתב שתענית יחיד צריך לקבל עליו מבעוד יום במנחה, אבל במשנ"ב (תקפא) נכתב שמאחר שדורות רבים נהגו בתענית הזאת אין צריך לקבל בה לפני. כ"כ כתב המשנ"ב שאין להשלים את התענית כדי לא להיכנס מעונה, וכתב (שם ס"ק י) את המנהג המובא במטה אפרים שנהגו להתענות עד פלג מנחה. מנגד, במחצית השקל וגם במטה אפרים כתבו שחלושי המזג נהגו להתענות עד חצי שעה אחר חצות, ואז להתפלל מנחה גדולה ולאכול, ורבים נהגו לעשות כן. ובשו"ת שאילת יעב"ץ כתב שתפילת מנחה היא לא לעיכובא לשבירת הצום.

בשו"ע (תקסב, יא) מובא שיש אפשרות להתענות לשעות, ויש לזה משמעות יתירה מכך שבני אשכנז נהגו שגם בתענית שעות היחיד אומר עננו. ואם התפלל מנחה לפני ששבר את הצום גם במנחה אומר. ובני ספרד לא נהגו להגיד עננו בתענית שעות. התענית איננו חובה, אבל זה מנהג המובא בשו"ע ומי שיכול לקיימו תבוא עליו ברכה. ומאחר שחולשה באה לעולם אפשר להתענות עד הזמן המוקדם. ומי * השיעור נכתב ע"י אחד התלמידים, ע"פ הבנתו ובאחריותו. שקשה לו, מובא שנהגו לעשות סיום מסכת, או שישתתף בפדיון הבן או ברית מילה ואז יאכל. ג. טעויות בתפילה

איתא בברכות (יב ע"ב): "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ".

יש מחלוקת בין האמוראים מה הדין בדיעבד, ולהלכה פסק השו"ע (תקפב, א) כרבה שאם לא אמר 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט' מחזירים אותו, שכן כך פסקו כל הראשונים, למעט תלמידי רבינו יונה שאומרים שאם לא אמר המלך המשפט לא מחזירים אותו בדיעבד, שכן הזכיר מלך בחתימתו. והרמ"א שם הפנה למה שכתב בסימן קיח, שבדיעבד חוששים לשיטת תלמידי רבינו יונה ולא חוזר. בבן איש חי בפרשת ניצבים כתב לעשות כבני אשכנז מאחר שספק ברכות להקל, אבל דעתו של הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר נחרצת לנהוג כשו"ע משני טעמים:

א. הרבה אחרונים כתבו שהמנהג כמרן - ולא אומרים במקום מנהג סב"ל.

ב. בירושלמי נאמר שאדם שאינו זוכר היכן נמצא בשמונה עשרה , יחזור להיכן שזוכר בוודאות, אבל לגבי הברכות שמסופק אם אמר - צריך לחזור ולומר שוב. ולמה לא אומרים סב"ל? אומרים האחרונים, שדווקא בשב ואל תעשה אומרים סב"ל, אבל בשמונה עשרה, אם לא יקרא את התפילות שחיסר, וידלג לברכה הבאה, לא יצא ידי חובת שמונה עשרה, ויוצא שכל ברכותיו יהיו לבטלה בקום עשה, ולכן לא אומרים כאן סב"ל. משום כך הכרעתו של היביע אומר שחייבים לחזור. בשו"ע הרב כתב הגאון רבי זלמן, ע"פ מה שפסק הט"ז, שלמרות שנהגו האשכנזים לא לחזור, טוב לחזור אחר התפילה ולהתפלל שוב בתורת נדבה.

הדין שחוזר הוא אפילו אם מסופק, כי בירושלמי איתא לענין אדם המסופק אם אמר 'מוריד הטל' בקיץ, שבשלושים הימים הראשונים חזקה שאמר 'מוריד הגשם', והוא הדין כאן יש חזקה. באשל אברהם מבוטשאטש וחלק מפוסקי אשכנז כתבו, שאם זוכר שאמר "זכרנו לחיים" או "מי כמוך", יש להניח שגם אמר "המלך הקדוש" . אבל הגרע"י חולק על כך, כי טבעו של האדם שהוא כל הזמן מתבלבל.

שליח ציבור שטעה בברכת "האל הקדוש" ולא תיקן עצמו תוך כדי דיבור - האם יחזור לראש התפילה או לתחילת הברכה? בשערי תשובה הביא משו"ת זקן אהרן, שאם טעה במקרה כזה חוזר לראש התפילה, וחוזר שנית גם על הקדושה. ובשו"ת יביע אומר מצא מאירי שחולק על כך בפירוש ומסתמך על ירושלמי. בזמנם ש"ץ היה מוציא את הציבור גם בברכות ק"ש, ומסופר בירושלמי שהש"ץ השתתק בברכת יוצר אור במילים "והאופנים", ושאלו את ר' בון האם מי שמחליף את החזן צריך להתחיל מראש הברכה או מהיכן שנעצר הש"ץ, וענה להם בשם ריב"ל שאחר שאמרו הציבור קדושת יוצר זה כתחילת ברכה דמי. לכן אמר המאירי: כך בג' ברכות ראשונות של שמונה עשרה, כיוון שאמרו קדושה זה נקרא כתחילת ברכה ולא צריך לחזור לראש שמונה עשרה אלא לאתה קדוש.

הגרש"ז אויערבאך השיג על כך, אבל דעתו של היביע אומר מכיוון שכך כתב המאירי, ובפרט שבעל 'זקן אהרן ' לא ראה את המאירי שהוא בן דורו של הרשב"א ונשא ונתן איתו בהלכה, ואם היה רואהו היה חוזר בו. עצה טובה שהרמב"ן השתמש בה כדי לא להתבלבל, שיגביה קולו ב"המלך הקדוש" ו"המלך המשפט", וכך גם אם אח"כ יתבלבל יזכור מה עשה כי הגביה קולו. וגם "ב זכרנו "ו " מי כמוך " אפשר להגביה מעט קולו למרות שהן לא מעכבות.

ד. ברכת שהחיינו בליל יו"ט שני

 השו"ע (תר, ב) כתב שבקידוש ליל יו"ט שני ילבש בגד או פרי ויברך ויאמר שהחיינו, ושאם אין לו, גם יכול לומר שהחיינו. יש בזה מחלוקת ראשונים: ברמב"ם בהלכות שבת (כט, כג) משמע שאומרים שהחיינו גם בליל יו"ט שני, אבל רש"י מביא בשם רבותיו שגם לעניין זה אומרים יומא אריכתא דמי ואין להגיד שוב שהחיינו. הרא"ש הביא בשם מהר"ם מרוטנבורג, שהנהיג להביא לשולחן פרי או בגד חדש ואז כשמברך מתכוון לפטור גם את היום, והדגש הוא שיכוון לפטור גם את היום , ולא רק את הפרי או הבגד. אמנם מעיקר הדין השו"ע פסק כרמב"ם שאפשר לברך גם ללא פרי או בגד חדשים, שהברכה היא על היום (ויש לחלק בין זה לברכת שהחיינו על השופר, ואכמ"ל) ורק לרווחא דמילתא יביא בגד או פרי חדש

מקבץ דינים והלכות לראש השנה ועשרת ימי תשובה

 

 

קוד השיעור: 8812

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K