ישיבת כרם ביבנה

'אות היא' או 'אות הוא'

יעב"ץ

שאלה ידועה אופפת את חלל בית המדרש,


ותשובותיה בצִדה ידועות לכולם.


אולם אנכי הדל אל תשובה אחת נדרש,


ואפרש את שיחתי בעזרת בורא עולם.


 


בריאה זו אשר 'שבת' שמה,


האם זכר היא או שמא נקבה[1].


ואם תאמר שאלה זו למה,


אענך - המתן, יש נפק"מ חשובה.


 


תורתנו על פי רוב מתייחסת כאל זכר,


למעט פעמים בודדות שבהם כנקבה נכתב.


'אות היא לעולם' בפרשתנו הוזכר,


ברם כך הקרי, אבל 'אות הוא' נכתב.


 


שינויים אלו באו ללמדנו,


שבשבת יש שני עניינים.


יש שבת כזכר המשפיע עלינו,


ויש כנקבה, המושפעת מהבנים.


 


לקדש את השבת הבורא ציוונו,


ובכך אנו משפיעים קדושה בלילה,


אולם בבוקר כבר משפיעה היא עלינו,


שהרי זה מכבר השפענו עליה[2].


ולכן לענין קדושת השבת הנאדרת,


בלשון זכר נאמר, להשפיע עלינו טהרה[3].


ואילו המחללה, שעל ידו קדושתה נעדרת,


בלשון נקבה נאמר, עד שיקדשה חזרה.


 


מהתבוננות בתפילה, שינוי אף בה התגלה,


בין תפילת ערבית שנאמר 'ינוחו בה',


לבין היום ש'ינוחו בו' נאמר בתפילה.


לדברינו, מבואר הענין בדרך טובה.



(פורסם באשכולות 414 # כי תשא תשע"ז)





[1] כמובן שאין השאלה על עצם מילת שבת שהיא ודאי נקבה. שאלתי היא על דברי התורה שפעם מתייחסת לשבת כנקבה, כגון בפרשתנו "מחלליה מות יומת", ופעם מתייחסת לשבת כאל 'יום' - בלשון זכר, כגון בעשרת הדברות: "זכור/שמור את יום השבת לקדשו".




[2] ענין זה מבואר באריכות בספרי החסידות כגון פרי צדיק ועוד, שבליל שבת הבחינה היא של אתערותא דלתתא, שאנו משפיעים קדושה ועושים קידוש, בעוד שביום השבת הבחינה היא אתערותא דלעילא, ולכן לא מקדשים ביום, כי ביום השבת משפיעה עלינו כזכר.


אולי על פי זה אפשר לבאר יפה מדוע בלילה שמים יותר דגש על מצות 'כבוד שבת' ואילו ביום על 'עונג שבת'. משום שבלילה אנו מכבדים כי אנו המקדשים ולכן זהו עיקר המצוה, ואילו ביום אנו יותר מענגים, כי השבת כבר קדושה ועומדת.




[3] היינו שלאחר שקידשנו את השבת היא כבר בבחינת זכר.



 

 

השיעור ניתן בי"ט אדר תשע"ז

קוד השיעור: 7563

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

השירה הזאת - בעניין שבת קודש
(זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: