ישיבת כרם ביבנה

גדר אב נזיקין

הרב משה גולדשטיין


במאמר זה נרצה לעמוד על כמה יסודות חשובים בדיני נזיקין.


איתא בגמ' ב"ק ה ע"ב:


אמר רבא: וכולהו כי שדית בור בינייהו, אתיא כולהו במה הצד לבר מקרן, משום דאיכא למיפרך: מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן; ולמאן דאמר: אדרבה, קרן עדיפא שכוונתו להזיק, אפילו קרן נמי אתיא. אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? להלכותיהן: קרן - לחלק בין תמה למועדת; שן ורגל - לפוטרן ברשות הרבים; בור - לפטור בו את הכלים, ולרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור - לפטור בו את האדם; אדם - לחייבו בארבעה דברים; אש - לפטור בו את הטמון.


נשאלת השאלה: לגבי נזקי בור דרשו "שור ולא אדם, חמור ולא כלים", ואין בעל הבור משלם על נזק שנגרם לאדם או לכלים. אילו כל הנזקים היו נלמדים מבור, האם בכל הנזקים לא היה חיוב על אדם וכלים?


עונים על כך תוס' (ה: ד"ה להלכותיהן) שאכן אם הנזקים היו נלמדים מבור, בכולם היה פטור על אדם וכלים.


על כך קשה: אם כן, מה הייתה ההוא אמינא של הגמ' לומר שנלמד מבור וקרן את כל האבות?, הרי בצורה כזו, לא רק שלא היינו יודעים את הפטורים של כל אב (כפי שתירצה הגמ') אלא יותר מכך, לא היינו יודעים שיתחייב על ממון שהזיק אדם, כי בבור פטור על נזקי ממון באדם!


הגמ' בדף ו ע"א כותבת שאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו לאחר שנחתו בקרקע נלמדים מבור ואש.


נשאלת השאלה: האם אסו"ם דומה דמיון מוחלט לבור ואש והוא מקבל גם את הפטורים של בור ואש (אדם, כלים וטמון) או שאינו מקבל את הפטורים של בור ואש?


הרא"ש (פרק א, סימן א) מביא מחלוקת בדבר.


"יש מן הגדולים" כתבו, שהדמיון לבור ואש הוא מוחלט ולכן מקבל גם את הפטורים של בור וגם של אש.


אך הרא"ש עצמו סבור שאסו"ם מקבל רק את הפטורים של בור ולא את הפטור שיש באש, כי ההגדרה הנכונה לאסו"ם היא שהוא דומה לבור בלבד, אלא כיון שבאסו"ם יש גם כוח אחר שמעורב בו, וא"א ללמוד מבור בלבד, הביאה הגמ' הוכחה מאש שאין לחלק בין בור לאסו"ם.


קשה על הרא"ש: הרי סוף סוף, אסו"ם נלמד גם מאש, ויש לנו כלל שאומר "דיו לבא מן הדין להיות כנידון". אם כן, מהיכא תיתי לחייבו בטמון?[1]


תשובה: התוס' (קידושין יג ע"ב ד"ה מלוה)[2] מלמדים אותנו יסוד חשוב: נזיקין אינו סברה אלא גזירת הכתוב.


מלוה הכתובה בתורה - פי' כגון קרבנות ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא שנתחייבה התורה בפירוש אבל מלוה כגון שלוה לו מעות בלא שטר אף על גב דכתיב האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה כיון שאין צריך לפרש בתורה שיעור הנתינה דפשיטא מה שהוא לוה צריך לפרוע.


דהיינו, התוס' מחלקים בין דינים שאילולא נכתבו בתורה לא היינו מחייבים בהם, לדינים שגם אילולא היו כתובים בתורה, היינו מחייבים. ומנו את נזיקין בדינים שאלולא כתבה אותם התורה – לא היינו מחייבים.


והדבר צריך ביאור: לכאורה דיני נזיקין הם כן מן הדברים שהיינו מחייבים גם לולא התורה, שהרי כל בר דעת מבין שאם הוא מזיק, הוא צריך לשלם!


נראה להסביר כך: דיני נזיקין מורכבים מאדם שהזיק וממון שהזיק. כאשר ממון של אדם מזיק - אין זה מובן מאליו שנחייב את הבעלים כי לא שמר את ממונו. ייתכן לומר אחרת, שהניזק הוא אשר צריך להזהר שלא יינזק, וכאשר לא נזהר, הפסיד את עצמו. בנוסף, גם באדם שהזיק, אין זה מובן מאליו שנחייב אדם שמזיק ללא כוונת זדון.[3] ייתכן לומר, שכמו שבאיסורים שוגג קל ממזיד, הוא הדין גם בנזיקין. יתירה מכך, ניתן לומר שמזלו של הניזק הוא זה שגרם להיזק, וכעין שאנו אומרי לגביי אשה שנאנסה לאחר האירוסין "נסתחפה שדהו", וכפי שכתב רש"י (כתובות ב ע"א) "כלומר, מזלך גרם", דהיינו לא האשה שמגיע ממנה ההפסד היא מקור הבעיה אלא הבעל הנפסד הוא מקור הבעיה.


וא"כ לולי התורה, היינו פוטרים את המזיק ללא כוונת זדון.


גם הפטורים של כל אב הם גזירת הכתוב, וכותב הגרי"ז (הלכות נזקי ממון): "אולם נראה פשוט דהרי הא דאש פטור על טמון הוא זה מצד גזה"כ שהתורה פטרה טמון באש, אבל בעיקר דין מזיק הרי לא שאני טמון מאינו טמון, והגזה"כ הזה נאמר רק על אש ולא על מה שאינו אש". ז"א: התורה הקלה באש שיהיה פטור על טמון, והקולא שייכת רק בנזק שמוגדר כאש ולא בנזק אחר. ועל יסוד זה בונה הגרי"ז יסוד נוסף ומחודש: "באבות נזיקין דשן ורגל פטורים ברה"ר, ובור פטור על כלים, ואש פטור על טמון, אין אנו משגיחים על הילפותות אם ילפינן לחיובו מאש או מבור או משן ורגל, רק צריכים אנו לדון על הנלמד בעצמו אם יש עליו תורת שור או בור או אש". דהיינו, כאשר בגמ' לומדים נזק חדש מאבות נזקין, כדי לקבוע מה דינו, איננו מסתכלים מהיכן נלמד הנזק, אלא מה הגדרת הנזק. ועפ"י הגדרת הנזק נקבע מה הם החיובים שלו ומה הפטרים שלו.


עפ"י יסוד זה, ניתן להבין בפשטות את דברי הרא"ש: באסו"ם, אין פטור של טמון, אע"פ שנלמד גם מאש, כי הנזק מוגדר בור בלבד, ולא מוגדר כבור ואש.


(החולקים על הרא"ש סוברים שכדי לקבוע מה דין הנזק עלינו להסתכל מהיכן נלמד הנזק ולא מה הגדרתו).


וכעת מובנת הגמ' בדף ה ע"ב, גם אם היו למדים את כל האבות מבור וקרן, לא היה פטור של כלים ואדם בכולם, כי התורה פטרה רק מה שמוגדר כבור בכלים ואדם ולא שאר נזקים. אלא שהתוס' כתב שיהיה פטור גם על כלים ואדם, כי הבין כמו השיטה השניה ברא"ש, שמסתכלים מהיכן נלמד הנזק ולא מה הגדרתו.


 עפ"י יסוד זה מתורצת שאלה נוספת: הגמ' מעלה בתור הוא אמינא ש"תולדותיהן לאו כיוצא בהן", איך ייתכן שדין תולדה יהיה שונה מהאב, הרי כל החיוב נוצר בגלל האב!


וכעת מובן. חיוב אינו בהכרח יוצר דין. ולכן אעפ"י שחיוב תולדה נלמד מהאב, ייתכן ודינם יהיה שונה.



פורסם באשכולות 390 # שופטים תשע"ו)






[1] (ניתן לתרץ עפ"י תוס' קידושין י ע"ב, ד"ה זו, עיי"ש. וכאן בחרנו לתרץ בדרך אחרת).




[2] וכ"כ תוס' בכורות מח ע"א.




[3] אכן, אם הזיק בכוונה מובן שיתחייב לשלם, אך רוב הנזקים אינם בזדון אלא בשוגג.



 

 

השיעור ניתן בו' אלול תשע"ו

קוד השיעור: 7274

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר במסכת בבא קמא (זמן אלול תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K