ישיבת כרם ביבנה

יראת ה'

יעקב פלדמן

בספר ויקרא חוזר על עצמו הביטוי "ויראת מאלוקיך" חמש פעמים בהקשרים שונים.[1] בהתבוננות פשוטה מובן שכוונת התורה היא שנמנע מעשות מעשים בעלי אופי שלילי מפני יראה ופחד מהא-ל, ואם כן נמצא שמשמעות יראת ה' היא להיות פאסיבי בנוגע לעשיית מעשים אשר עלולים לעורר את חמתו של הא-ל.


אך מצינו יראה נוספת -אקטיבית- במקראות, אצל אברהם אבינו. בעקדת יצחק פונה ה' אל אברהם רגע לפני שחיטת בנו ואומר לו "...אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱל-הִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:"[2] כידוע נאמר פסוק זה לאברהם אחרי שעמד בעשרה נסיונות וביצע את אשר ה' ציווהו בנוגע לעקדת יצחק.


חיזוק לחילוק אשר הבאתי בעניין היראה מצאתי במדרש תנחומא[3] שהיו ג' יראי אלוקים: אברהם, יוסף ואיוב ואכן בנוגע לאיוב נאמר "ירא אלוקים וסר מרע"[4]. משמע שיש שני דינים: א. "סר מרע" שהוא המנעות ממעשים שליליים -חטאים- ב. "ויראת אלוקים" שהוא דבר נפרד.


לביאור המושג "יראת אלוקים" אזכיר הגמרא במסכת ברכות[5] "ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה". משמע שיש ביד האדם לעמול ולעבוד באופן אקטיבי ביראת שמים כפי שמבואר ברמב"ם בהלכות יסודי התורה בדרכי ההגעה ליראת ה'[6].


אך עדיין יש לתמוה: וכי לא מצא הכתוב אלא שלשה אנשים יראי אלוקים מתוך כלל עם ישראל? והלא ודאי שהיו אנשים שהתבוננו והגיעו ליראת ה' במהלך הדורות!


בביאור עניין זה אביא חידוש בשם אדמוה"ז, המובא בספר התניא[7], המחלק בין שתי יראות: הראשונה היא הנובעת מהתבוננות בטבע והיא המביאה את האדם להבנה באמיתת מציאותו של ה' וקיום ציוויו, אך מתוך קיום המצוות ולימוד התורה וההתבוננות בהם מגיע האדם להבנה מחודשת והיא היראה השניה שהכל בטל אל ה', כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם אינם אלא מציאותו של ה' כפי שמבואר בתניא פרק כג[8] אך יראה זו, קשה לתפסה בשכל[9] האנושי והיא איננה מוכרחת אצל כל אדם לצורך עבודת ה', אך על כל אדם לשאוף להגיע אליה בעבודת ה' שלו. מתוך הבנה במעלת וריחוק יראה עילאה זו מכל אדם נבין מדוע בכל התנ"ך נמצאו אנשים בודדים שזכו להגיע למדרגה של יראה זו המגיעה כתוצאה מהתבוננות בעבודת ה' וקיום מצוותיו והם אברהם, יוסף ואיוב.


אברהם הגיע מהתבוננות ל"יראת ה' תתאה"[10] ואח"כ על ידי קיום מצוות ה' ועמידה בנסיונות הגיע ל"יראה עילאה" והבנה שה' לא רק קיים ושולט בעולם אלא שהעולם בטל אליו ועל פי כן ניתן להבין כיצד עשה את "עקדת יצחק" שבעין אנושית נראית לא הגיונית. וכן יוסף, בא מבית שחינך לאמונה בה' אך כנראה שעד שלא עמד בנסיונות לא הכיר בעצמו ש"ירא אלוקים" הוא במדרגה העילאה כפי שהעיד על עצמו בפני אחיו[11]. ואיוב אף הוא (אף שלא בטוח אם צווה על ידי ה') עשה מעשים שקרבוהו אל הבורא[12] ומתוכם יכל להגיע ליראה עילאה.


ניתן להבין עוד הבנה בביאור 'ג' היראים' המופיעים במדרש[13]: יוסף היה ירא במדרגת "סור מרע" ונמנע מלחטא עם אשת פוטיפר. איוב היה ירא ה' במדרגה נעלה יותר וחקר אחרי אלוקים ומשם הגיע לידיעת ה' ויראתו.  אברהם הגיע למדרגה גבוהה משניהם והבין שהכל בטל לפני ה', ועל כן עמד וביטל רצונותיו כלפי רצון ה' בעשרה נסיונות בהם נוסה ללא כל שאלה.


אם כן נמצאנו למדים שיש ג' הגדרות למלה יראה:



  1. לסור מהחטא. (סור מרע)

  2. להבין את גדולת הבורא ולירא ממנה (יראה תתאה)

  3. להבין שהכל בטל בפני ה' (יראה עילאה)



מי יתן ונזכה להיות יראי ה' אמיתיים בעשיה היום יומית, ולהגיע על ידי הבנה אמיתית לרבדים העמוקים והאמיתיים שביראה ולא להשאר ברבדים החיצוניים בלבד.



(פורסם בזמורות 145 # סיון תשע"ו)





[1] פרק יט: 1. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱל-הֶיךָ אֲנִי ה': (יד) 2. מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱל-הֶיךָ אֲנִי ה': (לב) פרק כה 3. ולֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱל-הֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (יז) 4. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱל-הֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: (לו) 5. לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱל-הֶיךָ: (מג)




[2] בראשית כב, יב.




[3] פרשת ויקרא סימן ז: "...את ה' אלהיך תירא שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא אלהים אברהם יוסף איוב, אברהם שכתוב בו (בראשית כב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, יוסף דכתיב (בראשית מב) את האלהים אני ירא, ואיוב שכתוב בו (איוב א) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע..."




[4] איוב א, ח.




[5] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג ע"ב.




[6] רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו..."




[7] פרק מג: "והנה על יראה תתאה זו שהיא לקיום מצותיו ית' בבחי' סור מרע ועשה טוב אמרו אם אין יראה אין חכמה ויש בה בחי' קטנות ובחי' גדלות דהיינו כשנמשכת בחי' יראה זו מההתבוננות בגדולת ה' דאיהו ממלא כל עלמין ומהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכו' ובין רקיע לרקיע כו' רגלי החיות כנגד כולן וכו' וכן השתלשלות כל העולמות למעלה מעלה עד רום המעלות אעפ"כ נקרא יראה זו יראה חיצונית ותתאה מאחר שנמשכת מהעולמות שהם לבושים של המלך הקדוש ברוך הוא אשר מסתתר ומתעלם ומתלבש בהם להחיותם ולקיימם להיות יש מאין וכו' רק שהיא השער והפתח לקיום התורה והמצות. אך היראה עילאה ירא בשת ויראה פנימית שהיא נמשכת מפנימית האלהות שבתוך העולמות...הרי השמים והארץ וכל צבאם בטלים במציאות ממש בדבר ה' ורוח פיו וכלא ממש חשיבי ואין ואפס ממש כביטול אור וזיו השמש בגוף השמש עצמה... אך אי אפשר להשיג ליראה וחכמה זו אלא בקיום התורה והמצות ע"י יראה תתאה החיצונית וז"ש אם אין יראה אין חכמה..."




[8] "...ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה כשיתבונן איך שנפשו ולבושיה שבמוחו ובפיו הם מיוחדי' ממש בתכלית היחוד ברצון העליון ואור א"ס ב"ה ממש המתגלה בהם מה שכל העולמות עליונים ותחתונים כלא חשיבי קמיה וכאין ואפס ממש עד שאינו מתלבש בתוכם ממש אלא סובב כל עלמין בבחי' מקיף להחיות' עיקר חיותם רק איזו הארה מתלבשת בתוכם מה שיכולים לסבול שלא יתבטלו במציאות לגמרי. וז"ש ויצונו ה' את כל החוקים האלה ליראה את ה' וגו' [ועל יראה גדולה זו אמרו אם אין חכמה אין יראה והתורה נקראת אצלה תרעא לדרתא כמ"ש במ"א] אלא דלאו כל מוחא סביל דא יראה כזו. אך גם מאן דלא סביל מוחו כלל יראה זו לא מינה ולא מקצתה מפני פחיתות ערך נפשו בשרשה ומקורה במדרגות תחתונים דעשר ספירות דעשיה אין יראה זו מעכבת בו למעשה כמ"ש לקמן:




[9] כפי ששמעתי מהרב סרף באחד מה"טישים", שניתן להבין מיראה עילאה זו, שעצמים כשולחן, כיסא או אפילו אדם מכילים בעצם אלוקות וניתן לסגוד/לעבוד אותם ח"ו.




[10] רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם,




[11] בראשית פרק מב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא:"




[12] איוב פרק א: "וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים:"




[13] הגעתי להבנה זו בעזרתו של האה"ח מרדכי חיון.



 

 

השיעור ניתן בא' סיון תשע"ו

קוד השיעור: 7162

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בעניין יראת שמים (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב בנימין בארי
הרב בנימין בארי
ע P
הרב משה שטיין
ע P