ישיבת כרם ביבנה

המלכות בישראל | חלק ג'

אסף משניות

מאמרים על משנת הגרי"ד סולובייצ'יק

בחלקים הקודמים עסקנו בבעיות שישנה במלכות כצורת שלטון, ועמדנו על סיבותיהן. הסברנו שהאדם לא נברא למלכות משום שבמציאות אידיאלית, מציאות של קודם חטא האדם הראשון כדברי הרב, האדם מודע למקומו בבריאה ומשום כך הוא מכפיף רצונו לרצון הקב"ה. אך במציאות הממשית, זאת שלאחר החטא, עולם בלי מערכת שלטונית מסודרת יוביל בהכרח למצב של איש הישר בעיניו יעשה. משום כך, ישנו צורך לייסד מלכות. אך יחד עם זאת, החשש מפני הכח הגדול שהיא תרכז בתוכה, הוביל את היהדות לקבוע מספר גדרים, שנוגעים לתהליך המינוי של המלך, שיגבילו את המלוכה ויעניקו לה משמעות נוספת מעוד צורת שלטון.[1]


הכלל הראשון שבלעדיו אין אפשרות למנות מלך, הוא שלמלכות ולמינוי תהיה מטרה. אין זה מספיק למנות מלך משום שאנחנו רוצים שתקום מלכות, או כמו שעם ישראל אמר לשמואל "מלך ככל הגויים".


הגמרא בסנהדרין מביאה ברייתא שמסבירה זאת באופן הברור ביותר: "וכן היה ר' יהודה אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות לה בית הבחירה" (סנהדרין כ ע"ב). מהברייתא רואים בברור שישנו קשר עמוק בין שלוש המצוות הללו, קשר כרונולוגי מובהק שתולה כל שלב בקיומו של קודמו. ראשית, מצווים להמליך מלך. אח"כ, המלך מצווה להנהיג את העם במלחמה עד אשר ייכרת זרע עמלק. רק לאחר כל זה, המלך מצווה לבנות את בית הבחירה.


אך מלבד לסדר הכרונולוגי שמציגה ברייתא, היא גם מראה סיבתיות. מינויו של מלך אינו יכול לעמוד בפני עצמו, כערך עליון. הוא מחויב להגיע עם מטרה שאותה הוא מחויב לבצע. הברייתא עצמה מציגה את שתי מטרות הבסיס שלשמן מוסד המלוכה נוצר בישראל, והן מחיית עמלק ובניית המקדש, אך אין זה אומר שלכל מלך ישנה את אותה מטרה. בפני כל מלך עומדת מטרה עצמאית, שלעיתים היא המשך משימתו של קודמו ולעיתים היא אינה קשורה לו. במקרים נוספים, מלכותו של מלך מסוים נועדה לתקן את הנזקים שקודמו יצר.


נציג בעזרת שלוש דוגמאות את הדבר: נפתח בדוד. מלכות דוד התאפיינה באחדותו של העם. אחרי מות יהושוע, התפצל העם לשלטון מקומי, בלי הנהגה כללית. במהלכו של ספר שופטים אנו רואים פעם אחר פעם שהשבטים לא מאוחדים. לא בשלטון מאוחד, ואף לא בתחושת הסולידריות עם שבט שנמצא בצרה. שמואל עצמו הצליח לאחד את העם, גם אם לא באופן מוחלט, אך מלכותו של שאול, פלגה אותו חזרה לשני חלקים: יהודה ושאר העם. מלכותו של דוד, כך מסביר הרב, נועדה כדי לייצר אחדות בעם.


הדוגמה השנייה היא מלכותו של שלמה. שלמה לא נזקק לאחד את העם, שכן הוא ירש ממלכה מאוחדת[2]. משום כך יכול היה שלמה להפנות את מאמציו לבנות את בית הבחירה[3]. לאחר השלמת בניית המקדש קבלה מלכותו של שלמה מטרה חדשה, והיא הרחבת ממלכת ישראל.


הדוגמא השלישית היא מהמלך חזקיהו. מטרת שלטונו היתה להטמיע בעם את תורת ישראל, ובמיוחד הכוונה היא לייסד בעם את מערכות השלטון התורניות. באבות דרבי נתן נאמר מפורשות שמי שייסד את מוסד אנשי כנסת הגדולה לא היה עזרא הסופר אלא חזקיה המלך.


בסיכום הכלל הראשון עולה בבירור שלא יכולה להיות מלכות לשם מלכות, אלא היא נצרכת לסיבת קיום עליונה יותר.


הכלל השני הוא שהעם עצמו ידרוש את המלוכה, ולא שהיא תונחת עליו מלמעלה. רק כאשר העם עצמו מרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד בעצמו עם האתגרים הניצבים בפניו- הוא פונה לנביא בדרישה למלך. כל עוד העם אינו מרגיש שלולא המלך אין הוא יוכל להתקיים, אין רשות להמליך מלך.


בדרישה עצמה למנות מלך אין משום כפירה בה', ואסביר את הדברים. יכולה לעלות טענה שהרגשת העם, שבלי מלך אין לו יכולת לשרוד, משמעותה שהעם לא מאמין ש-ה' יקיים הבטחתו לישראל. אך כפי שאנו יודעים ממרדכי, אין ההבנה הזו נכונה. כשמרדכי משכנע את אסתר לגשת לאחשוורוש, למרות שלא נקראה אליו, הוא אומר לה "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". משמעות דבריו היא שאסתר היא שלוחתו של ה' להצלת העם. פירוש הדברים הוא שההבטחה תתקיים, אבל בדרך של מלך על ישראל.


אם כך עולה השאלה, במה חטאו בני ישראל כשבקשו משמואל מלך, הרי אחת מדרישות הבסיס למלוכה היא בקשת העם למלך? הסיבה לכך, כך מסביר הרב, טמונה באופי הבקשה, שאותו ניתן לראות מתגובת ה' לשמואל.


הרמב"ם בהלכות מלכים (א, ה) כותב: "מאחר שהקמת מלך מצווה, למה לא רצה הקב"ה כששאלו משמואל מלך? לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים המצווה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו מלמלוך עליהם' (שמואל א' ח, ז)". מתשובת הרמב"ם, המבוססת על הכתובים, רואים שלמעשה העם לא עמד בכללי מינוי מלך בישראל. הם לא דרשו מלך משום שחשבו שאינם יכולים להתמודד בעצמם עם אתגרי השעה, אלא הם לא רצו יותר במלכות ה' עליהם.


שני הכללים הללו מעניקים לנו תפישה חדשה לגבי מהותו של מנהיג בכלל, ומלך בפרט. מלך בישראל הוא למעשה שליח ציבור. הוא זה שמקשר בין העם לבורא, הוא זה שמוביל את העם למלחמה, והוא זה שמוטלת עליו האחריות להוביל את העם לקיים את רצון הבורא. משום כך חייבת להיות מטרה ומשימה למלך, וכמו כן הוא זקוק לרצון העם כדי למלוך.


זהו גם ההבדל המהותי בין מלך ישראל למלך אומות העולם. מלכות אומות העולם הינה מלכות לשם מלכות, בלי תכלית כלשהי. אך זאת בעיה, מכיוון שאין האדם נברא כדי למשול על בני אדם אחרים. לעומת זאת, מלך ישראל שונה הוא במהותו. אין מלכותו מלכות לשם מלכות. אין הוא בא לרדות בנתיניו, אלא ההיפך. הוא בא לייצגם, והוא בא להוביל אותם באתגרים העומדים לפניהם.



(פורסם באשכולות 383 # קרח תשע"ו)





[1] כבר עמדנו על כך שלפי הרב ישנה עדיפות למערכת שלטון דמוקרטית, בה מוגבל מאוד כוחו של השליט והוא מוחלף אחת לכמה שנים - וכל זה כדי להפחית מהסכנות שישנם בשלטון בני אדם.




[2] המחלוקות היו מי יירש את דוד מתוך משפחת המלוכה, ולא שבט שהחליט למרות בבית דוד.




[3] לפי זה יש לומר שמלכותו של שאול נועדה כדי להכרית את זרעו של עמלק. הוא נכשל במשימה זו ומשום כך סרה מלכותו.



 

 

השיעור ניתן בכ"ה סיון תשע"ו

קוד השיעור: 7136

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על משנת הגרי"ד סולובייצ'יק (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: