ישיבת כרם ביבנה

המלכות בישראל | חלק א'

אסף משניות

אחד הדברים שאנו מתפללים עליהם יום-יום, שלוש פעמים ביום בתפילה, הוא חזרת מלכות ישראל. במאמרים הקרובים ננסה לעמוד על דרכו של הרב בעניינה של המלכות, דרישותיה והרעיון שעומד מאחוריה[1].


נכון יהיה לפתוח את הדברים בהסתכלותו של הרב על קיומה של מערכת שלטונית כלשהי, ודגש על מלכות. היהדות, כך מסביר הרב, מתנגדת לקביעת מערכת שלטונית קבועה. אין היא חפצה בכך, והסיבות הן מגוונות.


ראשית, היהדות מבינה שכח רב כל-כך בידי אדם יוביל בהכרח לשחיטות. הדבר מתבטא לא פעם במצוות התורה. הדוגמא הבולטת לכך ביותר היא בתהליך מינוי שופטים בעם ישראל. כשיתרו ממליץ למשה למנות שופטים על העם, הוא ממליץ למצוא אנשים שיהיו גם אנשי חיל, גם יראי אלוקים, גם אנשי אמת וגם שונאי בצע. כל זה נועד להמעיט את הסיכוי שהשופטים יוטו במשפטם. במילים אחרות, אנחנו מפחדים שכאשר השופטים ישיגו כח - הם יסונוורו ממנו.


לוּ נתבונן בשנות קיומה של מלכות ישראל, נראה שלא פעם המלכים עצמם סונוורו בכח זה. מי ברצונו (ירבעם בן נבט[2] לדוגמה) ומי שלא ברצונו (רחבעם בן שלמה[3]). כל זה מוביל אותנו לסיבה השנייה, לדברי הרב, שבגינה אין היהדות רואה במלוכה דבר חיובי.


האדם לא נברא כדי למשול, ואין אופיו של האדם בנוי כדי למשול. יש להדגיש, שהתורה עצמה, בציווי השני[4] לאדם, ציוותה אותו לרדות בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומסת על הארץ. משמעות הדבר שלאדם יש חובה למשול, אבל רק על בעלי החיים, שהם כאמור, בריאות נחותות מהאדם[5].


בני האדם לעומת זאת, לא נבראו עליונים האחד על השני. יכול להיות שאדם אחד חכם יותר מהשני, אבל אין זה הופך אותו לעדיף יותר ומקנה לו את הסמכות למשול באחר. היהדות עצמה, בייחוד בענייני תלמוד תורה, מעניקה חשיבות עצומה, לעמל עצמו, ולא רק להישגים בו.


סיבה נוספת מוזכרת רק ברמז בדברי הרב, אך היא מרכזית לא פחות המקודמות, ואולי היא למעשה המשך ישיר לשתי הסיבות הקודמות. האדם נצטווה לעבוד את בוראו, והוא האדון היחיד על האדם.


זאת הסיבה לכך שעבד עברי יוצא לחופשי לאחר שש שנים, ולא יכול להימכר לצמיתות. גם כאשר העבד אומר "אהבתי את אדוני, אהבתי את אשתי ואת בני", הוא לא הופך לעבד לצמיתות, אלא רק עד ליובל. בנוסף, העבד מקבל "קנס", רציעת האוזן - משום "אוזן אשר שמעה..."[6].


למעשה, נראה שכל אחת מהסיבות היא רובד נוסף על הסיבה הקודמת לה: בראש ובראשונה, כח רב בידי האדם יוביל לשחיטות, וזאת מפני שהאדם מטבעו לא נברא עם יכולות שלטון על אחרים. כל זה משום שעל האדם להשתעבד לבוראו בלבד, ולא לאף אחד אחר.


כל ההסתייגות ממערכת שלטונית מכוונת דווקא למציאות אידיאלית, או כמו שהרב מקשר זאת, קודם חטאו של האדם הראשון. אך לאחר החטא, כאשר המציאות השתנתה בעולם, נוצר הצורך לקיים מערכת שלטונית. על החטא האדם הראשון, והצורך שבעקבותיו במערכות שלטוניות יציבות יעסוק אי"ה המאמר הבא.


(פורסם באשכולות 381 # בהעלותך תשע"ו)


 



[1] המאמר מבוסס על מאמרו של הרב: המלכות בישראל, המופיע בספר "האדם ועולמו".




[2] הסיפור הממחיש זאת טוב מכולם מופיע בגמרא במסכת סנהדרין, פרק חלק דף קב ע"ב: "'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה', מאי 'אחר'? אמר ר' אבא: אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי - לא בעינא".




[3] לדוד עצמו כבר נאמר שהמלכות תקרע אצל נכדו.




[4] הציווי הראשון הוא 'פרו ורבו'.




[5] אין לטעות ולחשוב, שעליונות האדם על בעלי החיים מתירה לו להתעלל בהם, ואם מסברה הדבר לא מבואר מספיק - די להסתכל על מצוות רבות בתורה העוסקות בדבר.




[6] משום כך, נראה שהרב רואה דווקא בשלטון דמוקרטי כשלטון מועדף, שכן הכוח שניתן בידיו של השולט אינו מוחלט, ואין כאן שיעבוד לאחר, וזאת מפני שלאחר זמן קצוב, יוחלף השלטון לפי בחירת העם.



 

 

השיעור ניתן בי' סיון תשע"ו

קוד השיעור: 7111

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים במשנת הגרי"ד סולובייצ'יק (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע 2 P
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע 2 P
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע 2 P
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע 2 P