ישיבת כרם ביבנה

יוסף ואחיו

אריאל נעמן

סיפורם של יוסף ואחיו הוא מן המרכזיים שבספר בראשית. ברצוני להביא כאן היבט מיוחד למחלוקתם של יוסף ואחיו (המתקשר גם למצבו של עם ישראל כיום) אשר מובא בספרו של הרב- "חמש דרשות".[1]


נראה, שאחד הביות המרכזיות בין יוסף ואחיו נעוצה דווקא בתקשורת בניהם. "וייראו אותו מרחוק"- הייתה כאן בעיה של היעדר הידברות, אשר במהלך הזמן אף החריפה וגרמה למכירתו. אמרו חז"ל : "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו." כלומר סוף סוף ניראה שהיתה ליוסף תפיסת עולם מסויימת אשר לא עלתה בקנה אחד עם אחיו. ומהי אותה תפיסה?


באזניו של יוסף צלצלו המילים "כי גר יהיה זרעך" (בראשית טו, יג). הוא ראה את עצמו ואת אחיו בסביבה זרה, הרחק מארץ כנען, בתנאי חיים חדשים. הוא ראה בחלומו "והנה אנחנו מאלמים אלומים" (בראשית לז, ז), כלומר שאין אנו נמצאים בארץ כנען אלא במצרים, וממילא אין לנו האפשרות להיות רועי צאן. בבוא הזמן אנו נהיה משולבים בתוך משק חדש בו הצרכים והחוקים שונים, ויהיה עלינו למצוא דרך להתקיים נוכח השינויים. על בני יעקב יהיה ללמוד מלאכות חדשות דוגמת חקלאות ובנייה, אשר יתאימו לתאי חיים אחרים. במילים אחרות, יוסף ראה למול עיניו את הצורך להבטיח את קיומה של מסורת אברהם גם בתוך ציביליזציה חדשה.


האחים לא הבינוהו כיוון שהם ראו את העתיד כהמשכו של ההווה. הם עסקו אך ורק באורח החיים שבארץ כנען וכלל לא העסיקו את עצמת בהשערות לגבי עתיד שונה. האחים, במידה מסוימת העדיפו להתעמק בצורת החיים הנוכחית במקום לפתח שיטות התמודדות עם מציאות אלטרנטיבית. הם ענו ליוסף "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" כלומר - למה לך להכנס לתכניותיו הכמוסות של הקב"ה. אינך יכול לדעת מתי תתקיים גזירת "כי גר יהיה זרעך", וכעת עליך לעשות את המיטב כדי להתקיים בארץ כנען. אולם יוסף דבק בעמדתו ולא חדל מלהתרות את אחיו. "ויקנאו בו אחיו" (בראשית לז, יא), ככל שהתאמץ לשכנע אותם, כך גברה עקשנותם: "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (שם, ח).


במחלוקת לשם שמיים זו, פסקה ההשגחה כיוסף, ורק בזכות חלומותיו של יוסף ניצל בית יעקב מאבדן. מה היו עושים האחים כאשר "הרעב כבד בארץ ויהי כאשר כלון לאכול (בראשית מג, א-ב)?" לולא מחשבת יוסף, אשר הונהגה ע"י ההשגחה העליונה, לא הייתה חלילה, תקומה למסורת אברהם ובחירת ישראל לא הייתה מתגשמת.


הפרשנות הנ"ל למחלוקת של יוסף ואחיו, מקבלת משמעות מיוחדת בראי קיומה של מדינת ישראל במאה האחרונה. גדולי עולם העריכו את העתיד מנקודת ראות של הווה עשיר ושופע, כאשר קהילות בריסק, מוהילב וליובביץ' היו שלמות, כאשר בתי כנסת היו מלאים מתפללים ולומדי תורה ורוב קהילת ישראל היו שומרי תורה ומצוות. לפיכך הייתה דעתם כי להתחבר עם יהודים של אירופה המערבית, אשר בחלקם הגדול לא היו שומרי מצוות, יהיה בבחינת הכנסת ראש בריא למיטה חולה. הם השתמשו בפסוק "בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך" (דברי הימים ב', כ, לז), ולמעשה דחו כל משא ומתן עם החולין. כל הלך מחשבותיהם, ורצונם הבלעדי היה לשם שמיים. הסביבה, כאמור, הייתה עדיין רוויית קדושה, מסורת ותורה.


אולם היו שראו כבר אז כי אסון מתקרב[2], ומציאות חייו של העם היהודי עתידה להשתנות באופן משמעותי.


אותם ערים גדולות כמינסק, וילנא וורשה יהפכו קודם כל לחילוניות, ושנית- יימחו מעל פני האדמה. ועל עם ישראל להיות מוכן לתמורות הרבות שעוד נכונו לו, כאשר ארץ ישראל תהיה המרכז הרוחני של העם היהודי.


מעניין לראות כי גם היום קיימות שתי הגישות: יש הרואים למול עיניהם את שימור המצב העכשווי- כלומר המשך החזקת יהדות חו"ל בלבד (חרף המציאות הקופחת על פני יהדות התפוצות- התבוללות, התעצמותן של גישות חדשות וזרות ליהדות, אנטישמיות וכו'). הם מקיימים לגבי יוסף אחיהם את "וייראו אותו מרחוק." אולם לעומתם, רבים הם אשר שמו להם למטרה לחזק את היהדות בארץ ישראל, למרות שהדבר כרוך בהתערבות בלתי נמנעת עם החברה החילונית.


לנוכח המציאות המורכבת וההתבוללות הגדולה, מבינים כיום גם רבים מתושבי חו"ל כי אין לעם ישראל מקום בגולה אלא בארץ הקודש. יהי רצון שעתידם של עם ישראל ותורת ישראל - יגדל ויתעצם בע"ה בארץ ישראל.



(פורסם באשכולות 378 # בחוקותי תשע"ו)





[1] "חמש דרשות" הוא מהמפורסמים שבספרי הרב סולובייצ'יק, והוא פורס את משנתו רחבת ההיקף לגבי מדינת ישראל על פני חמישה מאמרים מרכזיים.




[2] הרב סולובייצ'יק, אשר פעל בנחישות בתנועת המזרחי, מעיד על עצמו שהיה בבחינת "ניבא ולא ידע מה ניבא" כאשר היה מהחלוצים אשר פעלו מתוך המחנה הדתי בזירה הפוליטית "החופשית" רוויית הסכנות.



 

 

השיעור ניתן בי"ח אייר תשע"ו

קוד השיעור: 7079

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר ממשנת הגרי"ד סולובייצ'יק (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: