ישיבת כרם ביבנה

"אתה! כן, אתה!"

ינון אברמשוילי


פרשת תצווה היא הפרשה היחידה – מאז התורה מספרת על לידת משה ועד לספר דברים (שנאמר מפי משה עצמו) – ששמו של משה רבנו אינו מוזכר בה כלל (ויש בכך רמז ליום פטירתו ז' באדר, שחל ברוב השנים בשבוע זה).


המפרשים מסבירים, שהסיבה למחיקת שמו מפרשה זו היא בקשתו שלו עצמו לפני הקב"ה, בעת שבני ישראל חטאו בחטא העגל: "ואם אַיִן (אם לא תסלח לעם ישראל) – מחני נא מספרך אשר כתבת". ומכיוון שאמירתו של צדיק, אפילו על תנאי – מותירה רושם, קוימו דבריו בפרשת תצווה, ושמו נמחק מכל הפרשה.


אך כשמתבוננים בדבר ביתר העמקה, עולה תופעה מעניינת. פרשה זו, ששמו של משה אינו מוזכר בה כלל, נפתחת בפניה ישרה אליו, בלשון 'נוכח' (וזהו גם שמה של הפרשה, שמרמז כידוע על תוכנה ומהותה – "ואתה תצוה"). כך גם בהמשך הפרשה, בציוויים רבים מאד, מכוונים הדברים ישירות אל משה – "ועשית", "ונתת", "ולקחת".


שמו של אדם עומד בדרגה נמוכה ממהותו העצמית. השם אינו אלא תואר לאדם, ולמעשה הוא נועד לזולת, כדי שיוכל לקרוא לו. האדם עצמו אינו זקוק לשמו. אנו יכולים לראות זאת בפשטות אצל תינוק שנולד: מרגע צאתו לאוויר העולם הוא נחשב מציאות עצמאית, ואילו השם ניתן לו רק כמה ימים לאחר מכן. מכאן, שהפנייה בלשון 'נוכח' – "אתה", היא ביטוי נעלה יותר למהות האדם מפנייה אליו בשמו.


וכאן מתעוררת התמיהה: כיצד יתכן, שדווקא פרשת תצווה, שנועדה לקיים את האמירה "מחני נא מספרך", היא זו שבה מודגשת מהותו העצמית של משה, שלמעלה מכל שם וכינוי?!


אלא שהדברים קשורים זה בזה. דווקא בבקשתו של משה "מחני נא מספרך", באה לידי ביטוי מהותו העצמית המופלאה, שלמעלה אפילו משמו.


התורה הייתה כל עניינו של משה, והיא נקראת על שמו – "תורת משה" (מכילתא לשמות טו, א. ובשמות רבה פרשה מז, ט). אולם כאשר קיומו של עם ישראל עמד בסכנה, ואפילו כאשר אלו השוליים שבבני ישראל, שקרעו את עצמם מהתורה – ויתר משה על התורה למענם!


וכל זאת משום שמשה רבנו ועם ישראל הם מציאות אחת ממש - כזאת שאינה ניתנת להפרדה. רש"י מבטא קשר זה באמרו (שמות לב, ז): "משה הוא ישראל וישראל הם משה". כאשר ישראל חטאו – חלה מיד ירידה גם אצל משה. אף כי שהה אז על ההר, ללא כל אפשרות למחות בחוטאים, אמר לו הקב"ה: "לך רד כי שִחת עמך – רד מגדולתך" (רש"י לב, ז).


דווקא בבקשתו של משה למחוק את שמו מהתורה למען עם ישראל – באה לידי ביטוי גדולתו העצמית, שלמעלה גם משמו. ולכן דווקא פרשת תצווה, שממנה נעדר שמו של משה, היא המגלה לנו את עוצם גדולתו ואת מסירות נפשו של מנהיג ישראל אמִתי למען כל יהודי, אפילו כזה שנכשל בחטא העגל.



(פורסם בעלון אשכולות 368 - תצוה תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בט' אדר תשע"ו

קוד השיעור: 6954

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת תצוה מתורת חב"ד (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




אבינדב אבוקרט
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K