ישיבת כרם ביבנה

איש ההלכה - חלק א' | "איש הדת ואיש הדעת"

שמואל פינסון

לפני גשתנו למלאכת המחשבת שנצבת לפנינו, אפתח בשני הבהרות: א. הספר "איש ההלכה" הוא ספר המכיל עומק עצום, הן מבחינה פילוסופית והן מבחינה למדנית, שגם אם אקדיש לכך הרבה מאד מאמרים לא אצליח להעביר את מלוא תוכן הספר בצורה אפקטיבית. לכן, הדברים המוגשים לפניכם יהוו רק מעין מפתח לנושא, קווים כלליים להבנת עיקר הדברים, אך ע"מ לדעת את הנושא בצורה יותר יסודית, יש לעיין בספר. ב. הדברים שאכתוב מושתתים על הֲבָנָתִי את הדברים. מי שיטרח לקרוא את הספר, מוזמן לחלוק עמי את התרשמותו ולתת הארות והערות. ויהי רצון שלא נכשל בדבר (איש) הלכה, ונדע ונשכיל.


כלל האנושות, במבט חפוז, מתחלקת לשני סוגים של אישיות. ישנם אנשי דת, וישנם אנשי דעת. איש הדעת הרי הוא האדם השכלתני, אשר איננו שואף אל משהו מעבר למציאות הפיזית המוגבלת של העוה"ז. הוא אינו יכול לסבול שיש תעלומות שהוא עוד לא פתר, ולכן הוא חוקר ומנסה לפתור אותם. הוא שואף להבין את כלל המציאות הסובבת אותו. ע"מ להצליח במשימתו הוא ממיין את כל הבריאה ע"פ נוסחאות ברורות, ע"פ סדר הגיוני וברור. לאיש הדעת אין צורך בדברים עלומים ומסתוריים, לחוויות רגשיות שלא ניתן להכניסם תחת הגדרה מדעית. הוא מאמץ את גישתם של אפלטון ואריסטו שדברים סובייקטיביים (דהיינו שהגדרתם משתנה בהתאם לאדם החווה אותם) ודברים שלא פועלים ע"פ חוקיות וסדר מסוים אינם באמת קיימים. איש הדעת מכיר רק בקיומם של עובדות מדעיות קרות, שאינם ניתנים לערעור, הפועלים ע"פ חוקיות מסודרת ואמינה. לאיש הדעת אין זמן לחוויות רגשיות סובייקטיביות.


לעומת זאת, יש את איש הדת. איש הדת חי כמו שתיארנו את אדם השני (נפרט עוד בעניין בהמשך הדברים) המתואר בפרק ב' של ספר בראשית. הוא רואה את העולם כיצירה נפלאה, פרי ידיו של בורא עלום ונסתר, אשר ניתן לעיתים לחוות קרבה אליו ברגעי שיא. איש הדת אינו מנסה למיין את כל הבריאה אל תוך חוקיות ברורה ומסודרת, אלא הוא מקבל את הדברים כמות שהם. אין הכוונה שאיש הדת מעדיף עולם ללא סדר. אלא, בדומה לאיש הדעת, גם הוא מחפש את החוקיות בטבע, אך בשבילו החוקיות הזאת רק מעצימה את הפלא שיש בבריאה, שהכל מסודר ופועל לפי סדר נפלא. איש הדת איננו מנסה לשעבד את העולם לחוקיות, אלא הוא רואה בחוקיות הזו תעלומה נפלאה ומרוממת. איש הדת מודע לכך שהידע שהוא צובר רק גורם לו להבין כמה ידע חסר לו. הטבע מראה לו פנים שוחקות לעיתים, אך מיד היא נסוגה אחור, והוא רואה רק מרחב עצום שטרם נכבש. גם עם הבורא- לעיתים מבין איש הדת את גדלות האדם, את הכח העצום שנתן הבורא לאדם להתקרב אליו ולהבין אותו, אך מנגד הוא נסוג אחור, משום שהבורא הוא א-ל המסתתר בשפריר חביון. לאיש הדת, המשפט שמנחה אותו הוא שמטרת הידע הוא לדעת כמה אני לא יודע. למשל, הרמב"ם פסק ש"לדעת" שיש אלוקים הוא אחד מתרי"ג מצוות, לעומת זאת, הרמב"ם סבור שאי אפשר להבין את אלוקים, והתארים שאנו נותנים לו הם תארים שליליים, שנועדו לשלול הבנות אחרות, אך אינם בעצמם מסבירים מיהו ומהו הקב"ה. זוהי הסתירה אִתה חי איש הדעת כל הזמן.


אך ההלכה חידשה לנו סוג נוסף של אדם, הרי הוא "איש ההלכה". איש ההלכה איננו איש דת, וגם איננו איש דעת. איש ההלכה הוא אדם ייחודי, ועליו נדבר בע"ה בשבוע הבא.


(פורסם בעלון אשכולות 636 - פרשת בא תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בה' שבט תשע"ו

קוד השיעור: 6820

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים ממשנת הגרי"ד סולובייצ'יק (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: