ישיבת כרם ביבנה

למה לשאוף להיות תלמיד חכם?

נועם לווי

בישיבה מדגישים מאוד את החשיבות של לימוד תורה. גם שומעים כי מטרת הישיבה היא לגדל תלמידי חכמים. לכן אני רוצה לתת קצת ראשי-פרקים ומראי-מקומות להסביר:



  1. למה מחשיבים לימוד תורה יותר ממצוות אחרות?

  2. למה לשאוף באמת להיות תלמיד חכם? למה לא להסתפק בקביעת עתים וזהו?



אני רוצה להתחיל בכמה דברים בסיסיים בנושא של לימוד תורה. קודם כל, שתי מצוות מחייבות אותנו בלימוד תורה: מצות "ושננתם לבניך"[1], ומצות "לעבדו [בכל לבבכם]"[2]. אע"פ שיש קיום מינימלית על ידי קריאת שמע שחרית וערבית, להלכה, "והגית בו יומם ולילה" מחייבת אותנו ללמוד תורה כל זמן שאנחנו יכולים ללמוד, אא"כ יש מצוה אחרת שאי אפשר לעשות על ידי אחרים [נכלל בזה אכילה, שינה, פרנסה, חיי משפחה וכו'].


מדוע מחשיבים את לימוד תורה יותר ממצוות אחרות?


תלמוד תורה, לכאורה היא מצוה ככל המצוות אחרות. אבל שומעים שיחות שעיקר עבודת ה' שלנו היא בלימוד תורה. למה?


הגמ' (קידושין מ ע"ב) אומרת: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". תוס' מסבירים כוונת הגמ' היא דא"א לדעת איך לקיים המצוות בלי לימוד הלכותיה[3]. א"כ אפשר להבין למה לימוד הלכה למעשה היא יותר חשוב מעשיית מצוות אחרות באופן פרקטי.


בספר עלי שור (ח"א, עמ' כב) מרחיב הרב וולבה במאמרי חז"ל שמדגישים: לימוד תורה הוא בגדר 'חיים' לנו (כדאי לעיין שם, וגם במאמרו על ברכת התורה). א"כ יש לנו מסורת שדווקא לימוד תורה נותנת לנו "חיים" בדרך שמצוות אחרות אינם יכולים. אבל עדיין לא הסברנו למה לימוד תורה דווקא נותנת לנו "חיים".


אני רוצה לחדד את השאלה: כשאני לומד איזה דין בהלכות 'ערכין' לדוגמה, או פסק הלכה בדיני ממונות שמן הסתם לעולם לא יקרה - איך זה אמור להשפיע על החיים שלי?


בעל התניא (ליקוטי אמרים פרק ה) נותן לנו המפתח להבנת ענין זה (עיינו בפנים!):


וזאת מעלה יתירה ... בידיעת התורה והשגתה על כל המצוות ... כי על ידי כל המצוות שבדיבור ומעשה, הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה. ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו ... איש כפי שכלו וכח ידיעתו.


כשלומדים תורה, חכמת ה' נכנסת ממש בקרבינו, לא רק מקיפה אותנו כמו במצוות אחרות. הוא מביא משל: כשלומדים מה הפסק הלכה כשראובן יטעון כך ושמעון יטעון כך (ומדגיש, דאין נ"מ אם נידון זה יקרה איזה פעם או לא יקרה אף פעם) -


מ"מ מאחר שכך עלה ברצונו ובחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך, הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה ... הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסה ביה ... כי אם בהלכות הערוכות לפנינו, וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא! ...


במילים שלי: כשבן אדם לומד תורה, הוא מתעסק בחכמת ה'. חכמת ה' הוא הדבר היחיד שאנחנו יכולים להשיג כלפי הקב"ה. ממילא, כשלומדים תורתו, אנחנו נהיו מושפעים מחומתו ונהיו אנשים יותר אלוקיים. רק מצות תלמוד תורה נותנת לנו מעלה זאת בדרך ישיר ופנימי. מצוות אחרות רק מחברים אותנו אל ה' על ידי שאנחנו מקיימים מצוותו.


בנוסף לכך, ברמות שאין לנו הבנה בהם, רבי חיים מוולוז'ין (בספרו נפש החיים שער ד) מלקט מאמרי חז"ל שמדברים על נחת רוח לה' וכדומה שלימוד תורה עושה. אין מאמרי חז"ל כאלו לגבי מצוות אחרות.


לסיכום, מעלה יתירה יש בלימוד תורה יותר משאר מצוות כיון ש:



  1.             לימוד תורה הוא חיים.

  2.              מהות המצווה נכנסת בקרבינו ונותנת דביקות יותר פנימית משאר מצוות.

  3.               מביאה אותנו לידי מעשה.



למה לשאוף להיות תלמיד חכם?


כשמדברים על השאיפה להיות תלמיד חכם באוויר, קשה מאוד להזדהות עם זה. לכן אני רוצה להסביר איך שאני מבין את הגדרת "תלמיד חכם".


נפסק בש"ע (יורה דעה רמו, ד):


חייב אדם לשלש לימודו[4]: שליש בתורה שבכתב דהיינו הארבעה ועשרים (תנ"ך), שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה, ופירוש תורה שבכתב בכלל זה, שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במידות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצוות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה. ...במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהיה צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה ... יפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו.


כתוב כאן, שיש שני שלבים בלימוד תורה: א. "תחילת לימודו" ב. "כשיגדיל בתורה".


בשלב א - (כולנו בשלב הזו בשנות הישיבה) צריכים ללמוד את כל עשרים וארבע ספרי התנ"ך (לפחות ברמת הבנה פשוטה), תורה שבעל פה (בעצם משניות ולימוד גמרא בבקיאות) ופירוש תורה שבכתב (רש"י ורמב"ן?), וגם להתחיל בלימוד סברות המצוות ועומק הדברים. שים לב! בחינות הישיבה מתאימות מאוד לשלב זו של "תחילת לימודו."


כוונת "תלמיד חכם" לדעתי נמצאת בשלב ב. איש התלמיד חכם הוא מי שיש לו קנין תורה בעומק הבנת המצוות, ודינים היוצאים להלכה. אפשר שהבנה בהשקפות התורה גם נכללת בהגדרתינו של "תלמיד חכם". איש הלמיד חכם מבין סברות התורה בחזקות, גירות, נישואין, וכו' הלכות שבת וכשרות, נידה, אבלות וכו' וכו' גם הבנה ב"בחירה חופשית מול ידיעת ה'", "השגחה", "ניסיון" וכו' ... נכללת בהגדרתנו של "תלמיד חכם". להבין הדברים בעומק ולקבל התמונה – זו כוונתנו בשאיפה זאת להיות תלמיד חכם!


כדי להגיע להבנה ברורה ועמוקה במצוות התורה, הלכותיה, והשקפותיה - דבר ה'! - צריכים לדעת איך ללמוד בעיון. שנות הישיבה היא הזמן לקבל דרך בלימוד, הכלים ללמוד בעומק ... וללמוד! איך? להגיע לסדר בזמן ולהקשיב בשיעור ולחזור על השיעור. ככה ילמד איך לקרוא ראשונים בצורה נכונה, ולהבין נקודות מחלקותם. שלב נוסף הלאה הוא להבין המושגים היוצאים ממחלוקות הראשונים. על אף שלא עושים כן בהרבה שיעורים, באמת מטרה חשובה ביותר הוא כדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.


עתה, למה באמת לשאוף להיות תלמיד חכם? למה לוותר על 8 שעות שינה בלילה כדי להספיק עוד קצת ידיעת התורה. למה להישאר בישיבה עד יום שישי במקום לחזור הביתה ביום חמישי ולחזור ביום ראשון מאוחר לסדר! למה בכלל להישאר בישיבה לשבת ולוותר על עונג שבת 'כמו שצריך', ולבלות עם המשפחה וכו'...


הרמח"ל מסביר (בתחילת ספרו דרך ה'), שהרי הקב"ה טוב, וברא את העולם כדי להיטיב לנו. מה הוא הכי טוב שיכול להיות? להיות אלוקים. אבל, כיון שהקב"ה אין סופי, בלי גבולות, תכלית השלמות, אנחנו לא יכולים להיות הוא. לכן הכי טוב שאנחנו יכולים לקבל בעולם הזה הוא להיות קרוב אליו. ואין אפשרות להיות קרוב ודבוק בה' אם לא מבינים מי ומה הוא!


כותב הרמב"ם (פ"י מהל' תשובה ה"ו):


דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו שלאדם עד שישגה בו תמיד כראוי, ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא בדעה שידעהו, ועל פי הדעה על פי האהבה – אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.


חכמת הקב"ה נמצאת בתורה הקדושה, ורק על ידי לימוד תורה יכולים קצת להשיג מה זה "הקב"ה" ומה הוא רוצה ממני. ככל שמבינים יותר את מצוות התורה והלכותיה, מסתכלים על העולם במבט האמת האלוקית ומקרבים עצמנו אל ה'.


במילים אחרות: אין דרך להגיע לשלמות הנפש ודביקות בה' אלא על ידי לימוד התורה הקדושה, שנותנת לנו מבט האלוקית. כל הבנה ועומק שאנחנו משיגים במצוות ודיני התורה הם בעצם קצת הבנה באין סופיות של הקב"ה. ולכן, כל בחור שרוצה להשיג שלמות הנפש וקרבת אלוקים ישאף ויעמול להיות תלמיד חכם! ה' יאיר עינינו ויצליח דרכנו!


(פורסם באשכולות 361 - פרשת שמות תשע"ו)


 



[1] רמב"ם ס' המצוות מצוה י"א.




[2] רמב"ם ס' המצוות מצוה ה'.




[3] וגם יוצא מגמ' ב"ק יז. דללמד אחרים זה הכי טוב כיון שמביאים את הרבים לידי מעשה. (רש"י מפרש בקידושין שם שאין עדיפות בלימוד במהותו, אלא שע"י לימוד יבוא לקיים מעשים ונמצאת שניהם בידו.)




[4] הגר"א מביא דעת הר"ן שסובר ד"ישלש" לאו דווקא. אלא יתן זמן לכל אחד ואחד כפי הראוי לו.



 

 

השיעור ניתן בכ' טבת תשע"ו

קוד השיעור: 6791

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בעניין תלמוד תורה (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: