ישיבת כרם ביבנה

"הגיע זמן" ו"לא נשאו"

זאב זפרני


בגמ' ריש פירקין (כתובות ב ע"א): "הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, הגיע זמן באחד בשבת, מתוך שאינו יכול לכנוס - אינו מעלה לה מזונות".


וחקרו האחרונים (הגרמ"א עמיאל ב"המדות לחקר ההלכה" מידה ג, יח; חידושי רבי ראובן סימן א, ועוד) מה הסיבה לחיוב המזונות האם משום ש"הגיע הזמן" או משום ש"לא נישאו". זאת אומרת: האם החיוב משום שבאירוסין התחייב לה בשני חיובים נפרדים - בנישואין, ובמזונות, בעוד י"ב חודש. או שהתחייב לה בחיוב אחד של נישואין ובגלל ש"לא נישאו"- שלילת הנישואין מתחייב לה במזונות?


ובהמשך הגמ' שם: "לפיכך, חלה הוא, או שחלתה היא, או שפירסה נדה - אינו מעלה לה מזונות. ואיכא דבעי לה מיבעיא: חלה הוא, מהו? התם טעמא מאי? משום דאניס, והכא נמי הא אניס, או דלמא התם אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא לא? ואם תמצי לומר: חלה הוא מעלה לה מזונות, חלתה היא, מהו?" וכו'.


ולכאורה יש לשאול, ללישנא בתרא, מה שייך שאם יהיה האונס יתחייב במזונות? מה בכלל החילוק בין אונס שלו לאונס שלה לכאורה הנקודה באונס שאין מי שאחרי עליו, הרי "אונס רחמנא פטריה"?


נבאר, ונקדים טענת אונס שאומר אדם, ו"אונס רחמנא פטריה", אין הוא יכול ליצור פעולה חיובית, אלא רק להמשיך את המצב הקיים. וא"כ אם נאמר כהצד הראשון שהמחייב הוא הזמן, אז אפילו שנאנס אז חייב להעלות לה מזונות מכיוון שהחיוב כבר נוצר, ומה יועיל לו לטעון אונס הרי כבר חייב במזונותיה. אבל אם נאמר שהנישואין מחייבים במזונותיה אז מכיוון שלא נשאה בגלל אונס אז לא נוצר פה חיוב של מזונות.


ולפי זה, זה גופא ספק הגמ' "חלה הוא מהו?" - ללישנא קמא פשיטא שהנישואין מחייבים במזונותיה, ולכן אפילו חלה הוא או חלתה היא מכיוון שלא היו פה נישואין מחמת האונס לא נתחייב במזונותיה. אבל לישנא בתרא מסתפקת מה הוא המחייב של המזונות "חלה הוא, מהו?" האם משום דאניס בתקנת רבנן ולא הוו נישואין והכא נמי לא הוו נישואין משום דחלה ולא יעלה לה מזונות, או משום דהתם אניס בתקנתא דתיקנו ליה רבנן לגביי זמן הנישואין אבל בחלה הרי הגיע הזמן ויצטרך להעלות לה מזונות.


ולהסביר מדוע "אם הגיע זמן באחד בשבת, מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות", יש לחקור בתקנת שקדו - "שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל בשביל שיהא טורח בסעודה שלושה ימים, ראשון בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה" - מהי עיקר התקנה, האם "שיהא טורח בסעודה" או ש"ברביעי כונסה"?


הרב סרף שליט"א בשיעור הביא נפקא מינה, כגון דטריח ליה אפילו בזמן תקנת עזרא, אם יוכל לשאת בראשון בשבת, ונחלקו בזה הראשונים, לפי הר"ן יכול לשאת בראשון בשבת משום שעיקר התקנה שיהא טורח, אבל בשיטה מקובצת מוכיח מרש"י שאפילו שטריח ליה אסרו רבנן לשאת ביום ראשון שהתקנה היא על יום רביעי דווקא.


ואפשר לתלות החקירות זה בזה: אי נימא שהזמן מחייב אותו במזונות מסתבר היטב שחכמים תיקנו את הזמן של יום רביעי דווקא, ולכן עם הגיע הזמן באחד בשבת לא יעלה לה מזונות, כי הזמן בכלל לא הגיע כי רבנן תיקנו לו עוד זמן עד יום רביעי.


לפי הצד שהנישואין מחייבים אותו במזונות צריך לומר שעיקר התקנה שיהא טורח בסעודת הנישואין, ולכן הוא מעכב מלכונסה עד יום רביעי.


הרמב"ן מדייק מדברי רש"י שכתב: "נסתחפה שדהו - מזלך גרם שמהיום אני מוטלת לזון לפניך" – משמע, שהזמן הוא גורם ולכן יכולה לטעון נסתחפה שדהו על הזמן שמוטלת לפניו מכיוון שהגיע הזמן. אבל תוס' מסבירים דאינו יכול לומר לה "מזלה גרם", משום דלא מיפקדא אפריה ורביה. לתוס' לא די בכך שהגיע הזמן, אלא היא צריכה להסביר מדוע מזלו גרם שלא יהיו נישואין, ומכיוון שמזלו גרם לשלילת הנישואין שכל עיכוב זה ממזלו שרק הוא מצווה על פריה ורביה יכולה לטעון נסתחפה שדהו ויתחייב במזונותיה.


(פורסם באשכולות 347 - כי תצא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בי"ג אלול תשע"ה

קוד השיעור: 6585

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר עיוני במסכת כתובות (זמן אלול תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
E
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2