ישיבת כרם ביבנה

נעשה, נעשה, נעשה ונשמע!

הרב מרדכי סימפסון


"אז מתי הכריזו עם ישראל 'נעשה ונשמע'"? חזרתי והקשיתי. "לפני מתן תורה!" ענו עקשני הקהל. "לא נכון!" עמדתי על דעתי. במשך דקה ארוכה התעקשתי עם קהל עדתי בשבת האחרונה על השאלה: מתי הכרזנו "נעשה ונשמע"?
גם אתם, הקוראים (רובכם), תענו באופן אינסטינקטיבי, ותאמרו שזה קרה ממש לפני מתן תורה במעמד המוזכר בפרשת יתרו. ובכן כשנטרח ונעיין, נגלה, שבפרשת יתרו נאמר: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה..." (שמות יט, ח). ההמשך המפורסם איננו מופיע במעמד זה, כי אם בסוף פרשת משפטים – אחרי מסירת המשפטים ע"י משה, ושם נאמר: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).
על השוני הזה מצביע ונדרש רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו "משך חכמה", והוא לומד מתוכו יסוד עמוק וראשוני ביחסנו אל התורה וקיום מצוותיה: קיום התורה מוטל עלינו כעם, ואך ורק כך – כעם, נוכל להגיע לקיום המצוות ומימושם באופן נכון, מלא ואמיתי.
כל יהודי חולם ושואף לקיים תרי"ג מצוות התורה. עם זאת, בעיה מהותית מאוד עומדת בפני הישראלי הבודד: לא את כל המצוות הוא מצוּוה ויכול לקיים. ישנן מצוות שמוטלות על הכהנים ואינן בטווח הציווי של שאר העם: ברכת כהנים, אכילת בשר קדשי קדשים לכפרה ועוד. יש מצוות המוטלות על המלך, ואין אף אחד אחר יכול לקיימם, ובעל קרקע מצוּוה במצוות הנמנעות ממי שלא זכה בנחלה. קיצורו של דבר, כותב ה"משך חכמה", אין יהודי יכול לקיים את תרי"ג המצוות במלואן.
אם כן, מה יהיה בגורלנו? נשאל ונזעק! עונה ר' מאיר שמחה: "רק בכלל ישראל צריכה התורה להתקיים, ו'כל ישראל ערבין זה לזה' ובקיומם כולן מקבלים שכר" (משך חכמה לפרשת יתרו).
את המצוות כולן מקיים עם ישראל כאורגניזם אחד גדול. עם ישראל משול כגוף אחד עם איברים שונים בעלי תפקידים שונים: לא הרי תפקיד הראש כתפקיד הידיים, ואין הכבד יכול לבצע את משימותיהן של הרגליים, אך מסך כל האיברים וכלל התפקודים מופיעה לה צורת האדם בשלמותה.
כאשר כל איבר מתפקד כראוי וממלא שליחותו, האדם שלם, וקיומו מלא, וכל איבר מתמלא ומתעשר מקיומו של חברו. כך אנו: כל אחד הוא כאיבר בגוף - "נשמה אחת בגופים מחולקים" כדברי בעל התניא, כל אחד עושה את תפקידו ושואף לבצעו בשלימות, ואין אחד יכול למלא את מקום חברו.
יותר מכך, כדי להגיע לקיום מלא של כלל הציוויים והמצוות, נדרש האדם מישראל להישען על חברו שיבצע את חלקו כראוי: המלך תלוי בדַלַת העם שיהיו יהודים ככל יכולתם, וכהן תלוי באחיו הלוי שיבצע את חלקו. ביחד מגיעים כולם ביחד לתרי"ג מצוות במלואן!
להכרה ברורה זו הגענו בעמדנו אל מול האלוקים למרגלות הר סיני: אין יהודי שלם בדרכו הפרטית, ואין אפשרות לקיים מצוות מתוך מבט פרטי, ומצומצם. השלמות האמתית בקיום התורה ומצוותיה נובעת ומגיעה מתוך הקישור העמוק של כל יחיד אל הכלל כולו. בעמדנו שם מתחת להר - לפני שידענו מה עומד להינתן לנו, הבנו מתוך עומק נשמתנו, והכרזנו: לא משנה מה נדרש, נעשה זאת ככלל ומתוך הכלל – בדרך היחידה האפשרית!
ההכרזה הזו נמשכת והולכת לכל הדורות, ודורשת מאִתנו להסתכל מסביב ולמצוא את הדרך בה נוכל לקדם את הרעיון בחברה מסביבנו – באומר ובמעש. לא נוכל להסתגר ב ד' אמות הלכותינו ולחפש שם את שלמותנו – כי לא נמצאה שם. נביט ונצא החוצה, נחבק את כלל עמינו ונקרא: "נעשה, נעשה נעשה ונשמע!"


(פורסם באשכולות 328 - משפטים תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ג שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6181

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת משפטים (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: