ישיבת כרם ביבנה

תמונה אחד שווה אלף קולות - ולהיפך!

ינון אברמשוילי



כאשר ירד הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לעם ישראל, קרה דבר מוזר, אותו מתארת התורה במילים: "וכל העם רואים את הקולות". מפרש רש"י במקום (כדעת רבי עקיבא): "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה".
נשאלת כאן השאלה, לשם מה היה צריך הקב"ה לחולל נס כה גדול וחריג? ואם כבר חולל, מה התועלת שבאה מכך שבני ישראל ראו את הקולות ושמעו את המראות?
משמעות הדבר תובן כשנרד לעומק המושגים 'נראה' ו'נשמע'. הראיה והשמיעה הן שתי דרכים שבאמצעותן מקבל האדם מידע מהנעשה סביבו: אדם יכול לדעת דבר מה על ידי שהוא רואה אותו בעיניו, או על ידי שהוא שומע עליו ממישהו אחר.
אלא שיש הבדל מהותי בין השניים.
הראיה מאמתת דברים בצורה הברורה והמוחלטת ביותר. אדם שראה דבר מה, שוב אינו זקוק לשום הוכחות והסברים, הוא משוכנע באופן מוחלט באמיתות הדבר. ואדרבא, אם ראה בעיניו – לא יעזרו שום שכנועים להניעו ממה שראה, שהרי הוא ראה! (זו, אגב, הסיבה ש"אין עד נעשה דיין", שכן הדיין צריך שיהיה מסוגל ללמד זכות על הנידון, וברגע שהדיין היה עד למעשה הפשע וראהו במו עיניו -  נבצר ממנו ללמד זכות). לעומת זאת, השמיעה – אין בה עוצמה כה עזה, ועדיין נשאר מקום לספקות ולפקפוקים. גם אם אדם שמע דבר משכנע, על ידי הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת, יהיה הרבה יותר קל לשכנעו לעומת זה שראה.
מצד שני, הראיה תופסת רק את מציאותם של עצמים גשמיים, ואין בכוחה לראות דברים רוחניים. בנקודה זו יש דווקא מעלה לשמיעה - שאין לה מגבלה גשמית, אדם עשוי לשמוע גם על דברים רוחניים ועניינים דקים ומופשטים, ועל ידי עיון והתבוננות שכלית – הדבר ייטמע בתוכו.
בעולם שלנו, המציאות הגשמית היא בבחינת 'נראה' – ברורה ומוחשית. איש אינו צריך להוכיח את המציאות הגשמית, היא ברורה ומובנת מאליה, מכיוון שאנו רואים אותה בעינינו.|
לעומתה, המציאות הרוחנית היא בבחינת 'נשמע' – מופשטת, דורשת הוכחות. כדי להכיר במציאות הרוחנית אנו נזקקים למחשבה ולהתבוננות, וגם אחרי כל זה, אין לה אותה מוחשיות שיש למציאות

הגשמית. היא נשארת כדבר ששומעים עליו ולא רואים בעיניים ממש.
וזהו החידוש שהתחולל בעת מעמד הר סיני – "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה". המציאות הרוחנית ("נשמע") נעשתה ברורה ומוחשית ("רואין"), ואילו המציאות הגשמית ("נראה") איבדה מאמיתותה והועמדה בסימן שאלה ("שומעין").
לא היה זה נס מיוחד, אלא בכך באה לידי ביטוי ההתגלות האלוקית של הקב"ה. כאשר נתגלה הקב"ה על הר סיני, נעשתה מציאות הבורא לדבר הברור והמוחלט ביותר! ואילו העולם הגשמי איבד את ישותו העצמית, עד שהחלה להישאל שאלה - האם בכלל קיים עולם?
ובכל זאת, במעמד הר סיני הייתה זו תופעה חד פעמית וחולפת. כשנסתיימה ההתגלות האלוקית, חזרו הדברים לקדמותם – הגשמיות חזרה להיות 'נראה', והרוחניות - 'נשמע'. זאת משום שאז עדיין היה העולם חומרי מכדי שהתגלות זו תיקבע בו לעד. שהרי עדיין עצם מציאות העולם לא השתנתה!
אולם בימות המשיח יהיה המצב המיוחד ששרר בעת מעמד הר סיני, למצב הקבוע של העולם, וכפי שנאמר: "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו" – תהיה התגלות כה ברורה של האמת האלוקית, עד שה"בשר" הגשמי יראה זאת. לא יזדקקו אז לשום הוכחות על מציאות הבורא, שכן הכוח האלוקי ייראה בפשטות ובבהירות. ממש כשם שאנו רואים היום עצמים גשמיים.
לפני מספר שבועות (בפרשת בא, ליתר דיוק), הבאתי בטור זה שני ביטויים המופיעים פעמים רבות בחסידות: "מציאות בפשיטות ואלוקות בהתחדשות", לעומת: "אלוקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות".
על ידי האמור, אפשר להבין ביתר בהירות את משמעות הדברים: במצב הפשוט בו אנו נמצאים כיום – אין צורך בהוכחות, העולם בשיא גשמיותו פרוס לפנינו – "מציאות בפשיטות (=בפשטות)". אך כשמתחילים דיבורים על מציאות רוחנית, כזו שאין אנו רואים, אלא רק שומעים עליה – הרי שזה חידוש מוחלט! – "אלוקות בהתחדשות (=חידוש)".
אך לעתיד לבא, המצב יתהפך! וכפי שכבר הוזכר, המציאות הרוחנית – תיתפס בעינינו ממש כמו שהמציאות הגשמית נתפס בעינינו כיום - "אלוקות בפשיטות", וממילא לא יהיה צורך בשכנועים!



(פורסם באשכולות 327 - יתרו תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בי"ז שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6150

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בנגיעה חסידית (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: