ישיבת כרם ביבנה

תהיה יהודי חם!

ינון אברמשוילי



שתי מלחמות עברו עם ישראל בדרכם ממצרים לקבלת התורה על הר סיני: האחת, המלחמה עם פרעה מלך מצרים, והשניה, המלחמה עם עמלק.
בפרשתנו אנו קוראים על שתי המלחמות הללו ומבחינים בהבדל בולט בין דרך התגובה שנדרשה מבני ישראל כלפי כל אחת מהן: בעניין המלחמה עם פרעה אמר הקב"ה: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ואילו כשבא עמלק ונלחם עם ישראל, ניתן להם ציווי הפוך: "צא הילחם בעמלק".
ההבדל המהותי בין שתי המלחמות הללו הוא, שפרעה וצבאו היוו סכנה גשמית לעם ישראל, ואילו עמלק היה סיכון רוחני. פרעה עמד מאחורי בני ישראל, הוא לא עמד בינם לבין הר סיני, כי אם בינם לבין "הדגה אשר נאכל במצרים". מבחינתו, אין בעיה שיקבלו מכל טוב ארץ מצרים, אך בתמורה, כמובן, לעבדות. ואת הסכנה הגשמית הזו נדרש עם ישראל להשאיר להקב"ה.
באופן ישיר לפחות, לא היתה זו מלחמה באמונה של בני ישראל וברצונם לעבוד את ה'. משום כך, קיבל עליו הקב"ה את המלחמה הזאת וציווה לבני ישראל: "ואתם תחרישון".
העם היהודי אינו מעלה על נס את הגבורה הפיזית ואינו אומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". הוא אינו זקוק לניצחון על פרעה כדי שיהיה לו במה להתגאות. בקבלו עליו את המלחמה עם פרעה וחילו, רמז הקב"ה לעם ישראל, כי מלחמות וגבורה צבאית – לא בהן גאוותו של העם היהודי.
לעומת זאת, עמלק מסמל סוג אחר לגמרי של מלחמה. עמלק יצא להילחם עם ישראל בדיוק לאחר שזה עבר את ים סוף והיה בדרכו להר סיני לקבל את התורה. דווקא ברגע זה הזדרז עמלק לצאת למלחמה ולחצוץ בין בני ישראל לבין הר סיני.
התורה מתארת את מעשהו של עמלק במילים: "אשר קרך בדרך", "קרך" – מלשון קרירות. ידוע המשל לאמבטי רותחת המופיע במדרש תנחומא ומובא ברש"י; עמלק בא לקרר את עם ישראל בשעה שזה היה בשיא התלהבותו לקראת קבלת התורה. כנגד מצב כזה נדרש עם ישראל להגיב מיד ולא להמתין שהקב"ה ילחם בשבילו.
כאשר מישהו או משהו מנסים להפריע לקבלת התורה, כשכוח כלשהו מנסה למנוע את עם ישראל מלימוד תורה ומקיום מצוות – כאן אין ממתינים שהקב"ה ילחם במפריעים, אלא יש לעשות כל מה שאפשר, לרבות מלחמה כפשוטה (אף על פי שמלחמות כשהן לעצמן שייכות ל"הידיים יד עשו"), כדי שיהודים יוכלו להוסיף ללמוד תורה ולקיים מצוות באין מפריע – ואדרבה, זו הדרישה "צא הילחם בעמלק"!
ידועה המצווה לזכור בכל יום את זכר עמלק. הלקח שאנו לומדים מפרשתנו בעניין עמלק הוא, שאסור שיהיו שום פשרות כאשר צץ נסיון כלשהו לקרר את היהודי בעבודת ה'.
המלחמה הזו מול עמלק - היא נצחית. ישנו ה'עמלק הפנימי', שקיים בנפשו של כל אחד ואחד, המנסה לצנן את התלהבותו של היהודי ואת אש הקדושה והאהבה לה' הבוערת בליבו. בעניין זה, יש לזכור, אין שום פשרות. יש להתייצב נגד 'עמלק' זה במלוא התוקף, לדחותו ולסלקו באין אומר ודברים, בכל האמצעים האפשריים – וללכת במלוא ההתלהבות ל'קבלת התורה' ולעבודת ה'.
בעניין עבודת ה' בקרירות, סיפר פעם משפיע חסידי: משל למלך אחד שהיתה לו ציפור נהדרת, שאהב להשתעשע בה. גם כאשר שברה רגל ועוד רגל, ואף נמרטו שערותיה – לא זז מחבבה. כשמתה הציפור, מאן המלך להתנחם. ומה עשו עבדיו? יצרו עבורו ציפור מרהיבה מזהב טהור, ואותה הביאו למלך. אך המלך לא שעה אליה, באמרו: הציפור הראשונה, עם כל חסרונותיה, חיה היתה, אך זו, עם כל יופיה – רוח חיים אין בה...
והנמשל מובן.
בשנים שהיה הבעש"ט נסתר, לפני שהתגלה, היה שם את ידו על לבו של ילד ומברכו: "תהיה יהודי חם!"
אז שנהיה יהודים חמים!


(פורסם באשכולות 326 - בשלח תשע"ה)



 

 

 

השיעור ניתן בי' שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6121

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בנגיעה חסידית (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע K
אבי אורגלר
ע K
ר' דור חי דוייב
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב משה אמסלם שליט"א
ע K