ישיבת כרם ביבנה

הרב צבי פסח פרנק – "הר צבי"

מרדכי קימלמן


רבי צבי פסח פרנק נולד בשנת ה'תרל"ג (1873) והלך לבית עולמו בכ"א בכסלו ה'תשכ"א (1960). הרב פרנק גדל בקובנה להוריו מלכה ור' יהודה לייב שהיה מראשי אגודת 'נס ציונה'. כבר מנערותו היה בקשר עם ר' יצחק אלחנן ולמד בישיבות סלובודקה וטלז. בשנת ה'תרנ"ג (1893) עלה ארצה, מעט לפני הוריו, שעלו על-מנת להקים את המושבה חדרה. לאחר עלייתו, החל ללמוד בישיבות 'תורת חיים' ו'עץ חיים' והתקרב לר' שמואל סלנט. בשנת ה'תרס"א מונה לר"מ בישיבת עץ חיים, אולם יום אחד החליט "לברוח" ליפו על-מנת ללמוד שם בשלווה ובשקט, ואף הצליח לשמור על סוד זה מספר חדשים. לבסוף נשאר ללמוד ביפו למשך שנתיים. בשנת ה'תרס"ז (1907) מונה, על-אף גילו הצעיר, לבית הדין הירושלמי ששכן ב'חורבה'. בשנת ה'תרע"ז (1919) יזם הרב פרנק את מינויו של הרב קוק כרב ראשי לירושלים. לאחר פטירת הרב קוק בתרצ"ה (1935), מונה הרב פרנק כרב ראשי לירושלים, אך סירב להיות הרב של א"י, משום שפחד שתפקיד זה יפגע בזמן לימודו (אך לכהן על ירושלים הסכים משום שרצה לחזק את מעמדה המעורער של הרבנות). בתפקיד זה שימש עד לפטירתו.
על-אף שבשנותיו הראשונות כדיין היה חסר ניסיון, פיצה על-כך הרב פרנק בפקחות רבה. עיתים היה 'מנמנם' בעת ישיבות ב"ד, ובעלי הדין, בחושבם אותו לישן, לא נזהרו בטענותיהם ואפשרו לרב פרנק לתפוס אותם בלשונם מאוחר יותר. ומספרים, שפעם אחת בעת כתיבת גט, אמר הבעל שהוא כהן, אך היו עוררים על יחוס הכהונה שלו מבלי אפשרות לברר את הדבר, כך שיתכן והגט היה פסול. לפתע שאל אותו הרב פרנק "האם עשית פדיון הבן"? וענה אותו האיש בחיוב...
במלחמת העולם הראשונה סירב הרב פרנק לנטוש את צאן מרעיתו, אף כי עקב היותו נתין ארצות הברית נאלץ להסתתר קרוב לשנה מפני התורכים. הרב פרנק לא האמין בהסתגרות ב'ארבעת ערי הקודש' ותמך במושבות, אם כי כאב על אלו שעזבו את התורה והמצוות. כמו-כן, חתר להגברת העיון בסדרים זרעים וקדשים, ונחשב למומחה גדול בהלכות אלו. הוא גם תמך ב'מדרש בני ציון', מכון שעסק בהלכות א"י (בו היו חברים רבנים כרש"ז אויערבאך, ר"ע יוסף ועוד). על-אף שהיה מן התומכים בהיתר המכירה, לא שכח את החקלאים שקיימו את השמיטה מבלי להזדקק לו, כפי שכתב: "אבל אחרי כל זאת, הרי הכול מודים שהמכירה אינה אלא כדי 'סור מרע', שיהא יכול לעבוד ולא לעבור, אבל לכלל 'עשה טוב' לא הגיע, שהרי מאבדים בידים מצוה גדולה שנאמרה ונשנית בפרשה שלמה בתוה"ק".
הרב פרנק התנגד לקנאות שאינה לשם שמים, כך שמלחמותיו בגיוס נשים ובחילול-שבת לא מנעו ממנו בתקופת המחתרות להחזיק בביתו שני סליקים שונים, אחד של ההגנה והשני של האצ"ל, כאשר הרב פרנק 'מארגן' שכל אחד לא יידע על הִמצאו של חברו. בנו, יעקב, אף שימש כראש ה'הגנה' בירושלים (עד שנאלץ לברוח מפני הבריטים לארה"ב). הרב פרנק הקפיד מאוד על הנהגת שחיטה אשכנזית אחידה בירושלים, אולם כאשר הרב עוזיאל הציע לאחד את השחיטה באופן מוחלט, גם על חשבון השחיטה הספרדית, התנגד ואמר, שאם הרבנים הספרדים יסכימו לביטול שחיטתם – הוא בעצמו יארגן זאת. מגיל צעיר הוסמך על-ידי הרב שמואל סלנט לענות לשאלות, תחילה בענייני תרו"מ וגיטין, ובהמשך כמשיב עצמאי אשר הרבים פנו אליו. כמשיב, היה הרב פרנק פוסק לא רק ע"פ השלחן ערוך כי אם גם לפי מצב השואל. כן מספרים על ילדה אחת שהגיעה אליו מרחוק עם שאלה על ביצה והתיר לה משום הפסד, ולניצבים שם שתהו על כך שביצה אחת נחשבת הפסד, אמר, כי אם שלחו אליו את הילדה מרחוק, עבורם הביצה מהווה הפסד. גם כאשר היה נאלץ להטריף עוף, היה מפצה על-כך מכיסו. הרב פרנק הקפיד להתייחס ברצינות לכל שאלה, ואף כאשר פעם אחת שאלוֹ כהן מבוהל האם מותר לו לשהות בתוך ביתו אע"פ שכלבו מת ונעשה ביתו 'אוהל המת'... עשה עצמו הרב מעיין בכמה ספרים ו"התיר" לו, ורק לאחר שיצא השואל, הסתמן חיוך על שפתי הרב. באותה תקופה סוערת של המאורעות ושל מלחמת השחרור, אלפי עגונות הותרו ע"י הרב פרנק ובית דינו, לאחר שבעליהן הוכרו כחללים. בעניין עיסוקו בנסתר, מספרים שלמד במשך כמה חודשים מתורת הסוד, אך פסק לאחר שנאמר לו שאי-אפשר לשאול שאלות.
רק מעט מכתביו של הרב פרנק יצאו בחייו, וזכה שנכדו, ר' יוסף כהן, טרח ויגע וסידר את תורתו לדפוס, דבר שנדיר למצאו בגדולים אחרים (שהרבה מכתביהם נותרו על גבי הפנקסים). ראשונים לכל הם ספרי השו"ת 'הר צבי' על ארבעת חלקי השו"ע ושני כרכים על הלכות זרעים. בנוסף, יצאו תחת ידו חידושים על הש"ס הנושאים את אותו השם 'הר צבי'; 'מקדש מלך' על הלכות בית המקדש והר הבית; 'מקראי קודש' על חלק מהחגים; 'הדרת קודש' על מעגל החיים ועוד.
ידועה דעת הרדב"ז התמוהה (ח"ב, סימן ה"א תרצא) שהכותל המערבי הוא כותל העזרה (ולא כותל הר הבית כפי שנהוג להלכה ולמעשה). אולם הרב פרנק (מקדש מלך, ע' קכו) הוכיח, שכוונתו של הרדב"ז הייתה לכותל העזרה, ובכך מסולקות סתירות לא-פשוטות בדברי הרדב"ז. במקום אחר חידש, שבאדמות הקרן הקיימת לישראל אין חיוב שביעית, וטעמו מדכתיב "שדך לא תזרע", דוקא שדה השייכת לאדם פרטי (אך לא פסק כך). הצעה מעניינת נוספת הייתה, שפירות הגדלים בירושלים יהיו פטורים מתרו"מ, שהרי בשבע שכבשו ובשבע שחילקו לא נתחייבו בתרו"מ, אם כן – גבי ירושלים שלא נתחלקה לשבטים – אולי יישאר הדין כקודם חילוק הארץ.


(פורסם באשכולות 319 - פרשת וישב תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"א כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5944

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: